מכללות ואוניברסיטאות ממשיכות להיאבק באתגרים שמציבה בפניהם המגפה, ומתחילות להפנים לאט-לאט את המציאות החדשה: המשבר הזה לא הולך לשום מקום בקרוב. מוסדות אלה מנסים למצוא דרכים ללמד ולשכן את הסטודנטים בצורה בטוחה, לספק לסגל ההוראה ולשאר העובדים מקומות בטוחים לעבוד בהם, ולשמור על יציבות כלכלית. פתרונות דחופים לטווח הקצר מתחילים להשתלב בשיפורים שעולם ההשכלה הגבוהה מנסה להטמיע כבר שנים – והתהליך הזה יביא עמו רק טוב.
אחד המרכיבים החשובים ביותר בשיח הנוכחי הוא יצירת חוויית הוראה משמעותית יותר. פורצי דרך בתחום החדשנות, שעוכבו במשך שנים, מסייעים כעת לעמיתיהם שמשוועים פתאום להוראה מקוונת טובה – לא רק כדרך להעברת מידע אלא גם כפלטפורמה לשיתוף וחילופי רעיונות אמתיים, ליצירת קהילה ולעידוד הסקרנות.
אבל פיתוח של קצב טוב בהוראה מחוץ לכיתה, למעבדה ומחוץ לקופסה דורש זמן. נגיף הקורונה מוציא עשרות אלפי מורים – מוכשרים ויצירתיים אך מיושנים בשיטותיהם – מן הבורות הדיגיטלית שבה התעכבו רבים מהם עד היום, והם לומדים דברים חדשים ומעוררי תקווה על הוראה ולמידה. בחודשים הקרובים נשמע הרבה על גישות חדשות ועל שיטות עבודה אופטימליות, ושמחת החיים תחזור אל "הכיתה" – בכל צורה שתלבש כעת.
האוניברסיטאות יהיו פחות יקרות
סוף סוף מורגשת התייחסות רצינית לעלייה המסחררת בעלויות ההשכלה הגבוהה. בטווח הקצר, כמובן, עלויות ההפעלה של המכללות והאוניברסיטאות יעלו. בקמפוסים רבים, מאוניברסיטת טוּלֵיין שבניו אורלינס ועד לאוניברסיטת אוהיו סטייט שבקולומבוס, צצים אוהלי כיתות חדשים, שהקמתם איננה זולה. ריווח המעונות והכיתות מקפיץ את עלויות המתקנים לכל סטודנט. ולמרות הצמצום בהוצאות עקב המעבר של סטודנטים רבים ללמידה וירטואלית, אובדן ההכנסה ממעונות ומשירותי מזון פוגע קשות בתקציבי האוניברסיטאות.
אבל אפילו לנוכח האתגרים האלה, חלק מהאוניברסיטאות ממשיכות להתמקד בפעולות לטווח הארוך, והן הורידו את העלויות הישירות לסטודנטים: אוניברסיטת סיאטל פסיפיק למשל, הפחיתה את שכר הלימוד לשנת הלימודים 2021-22 ב-25 אחוזים. ויליאמס קולג' היוקרתית הפחיתה את שכר הלימוד לשנה הנוכחית ב-15 אחוזים, ואוניברסיטת סאות'רן ניו המפשייר תקצץ את העלויות לסמסטר הנוכחי ב-60 אחוזים.
הוראה מקוונת הופכת לשיטה מקובלת הרבה יותר
אבל מעבר לרמת הכותרות, בכל עולם ההשכלה הגבוהה ניכרת מגמה של גמישות בזמינות הקורסים – ומגמה זו תשפיע יותר מכל על הסטודנטים. תוכניות חלוציות ללמידה מקוונת באוניברסיטאות שונות, מאוניברסיטת מרילנד ועד לאוניברסיטת הרווארד, מוצעות כבר שנים רבות, אבל הן התקיימו בעיקר בקהילה הוותיקה, ובמחלקות ללימודי ערב, כמו בתוכנית הלמידה הקהילתית של הרווארד.
ולמרות ההקפדה על איכות הלימודים ומעורבות הסגל בקמפוסים המסורתיים שבהן התוכניות פעלו, במשך שנים נשמר הריחוק בינן לבין מוסד הבית האקדמי (במיוחד בכל הנוגע לאוניברסיטאות היוקרתיות יותר), בדרך כלל מתוך חשש לקשר בין מוסדות אלה לבין סטודנטים מבוגרים יותר ואיכותיים פחות. אך עידן זה הגיע לסיומו. ההוראה המקוונת הפכה באופן פתאומי לחלק בלתי נפרד כמעט מכל תוכנית לימודים בכל אוניברסיטה. לאוניברסיטאות לא נותרה ברירה.
בכירים במגוון מוסדות אקדמיים, החל ממערכת ההשכלה הגבוהה של מדינת קליפורניה ועד לאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון, מתכננים להרחיב, מעתה ואילך, את אפשרויות הבחירה של הסטודנטים בשילוב בין קורסים מקוונים לבין לימודים בתחומי הקמפוס. ומה עם קורס המבוא לפסיכולוגיה, שמיועד ל-200 איש? הוא כבר לא יחזור (בעיקר מסיבות בריאותיות), לפחות לא בצורתו המסורתית. אנחנו נתרגל מן הסתם לשילוב בין הוראה מקוונת של קורסים בעלי פוטנציאל משיכה לעשרות אלפי סטודנטים (מודל שכבר זכה לביסוס בפלטפורמות של למידה פתוחה ברשת, כמו Coursera ואחרות), לבין קבוצות דיון קטנות יותר "בחיים האמיתיים".
לשינויים האלה תהיה השפעה משמעותית על עלות ההשכלה הגבוהה. מבחינת הסטודנטים, העלות מורכבת משני גורמים: הכסף שמשלמים כדי ללמוד והכסף שלא מרוויחים בגלל הלימודים. מאם יחידנית, שלא יכולה לשלם על טיפול בילדיה מחיר כפול משכר הלימוד, ועד לסטודנטית שרוצה ללמוד לתואר שני במנהל עסקים אבל לא יכולה להרשות לעצמה לחיות שנתיים ללא משכורת ראויה לשמה – במשך עשרות שנים עסקו הסטודנטים במה שיועצי ניהול מכנים "חישובי TCO" (עלות הבעלות הכוללת), ולא מצאו מספיק דרכים לשלם את עלות שכר הלימוד, תוך ויתור על הכנסות וצבירת עלויות חדשות.
האפשרות להירשם לחלק מהקורסים – או לכולם – בתוכניות בסיס שמציעות אוניברסיטאות נחשבות (לא בפריפריה, אלא במרכז) ולהמשיך לעבוד במקביל, תהיה הזדמנות אמתית למיליונים.
וכמובן, הורדת מחירים פירושה גיוון רב יותר, כיוון שהעלות הכוללת של תואר אקדמי היא מכשול של ממש לסטודנטים רבים שנמצאים בתחתית הפירמידה הכלכלית. מדובר בניצחון חשוב עבור רוב המכללות והאוניברסיטאות.
דרכים חדשות לניהול אוניברסיטאות
מוסדות אקדמיים רבים – מאוניברסיטת מרילנד ועד לאוניברסיטת פֶּרְדוּ באינדיאנה – גילו שתוכניות מקוונות מובְנות ומגובשות, שזוכות לתמיכת האוניברסיטה, מביאות להן אלפי – ואפילו עשרות אלפי – סטודנטים חדשים. בחלק גדול מתוכניות הלימודים המצליחות ביותר נעשה שימוש במודל היברידי שמכנס המוני סטודנטים בקמפוס למשך כמה ימים בכל סמסטר, כפי שעשתה אוניברסיטת נורת'איסטרן בחלק גדול מן התוכניות שלה. האוניברסיטאות גם חוברות אל בתי ספר מקומיים ואל קהילות עבודה שיתופיות כמו WeWork, כדי ליצור מתחמי למידה קרובים לריכוזי סטודנטים.
אוניברסיטת לונדון מציעה מבחר רחב ומעמיק של קורסים מקוונים כבר כמעט 20 שנה. כאחת מפורצות הדרך באסטרטגיה זו, היא למדה ששותפים מקומיים מוסיפים ערך רב ועוזרים ליצור קהילה פיזית שתסייע לסטודנטים ללמוד יותר, להתמיד בלימודים ולבנות קהילה. בקרוב נראה יותר ויותר מכללות ואוניברסיטאות בארה"ב שילכו בעקבות מוסדות אלה, בדרך לעתיד טוב יותר.
פיטר טימס הוא המייסד והנשיא של 'המכון לחדשנות בארגונים גדולים'. הוא כיהן כנשיא בית הספר לתארים מתקדמים אַנְטִיוֹך ניו אינגלנד, כדיקן וכמנהל הקמפוס של אוניברסיטת נורת'איסטרן, וכחבר סגל באוניברסיטת הרווארד. הוא פרסם מספר ספרים וכתב על חינוך בניו יורק טיימס, ב-Chronicle of Higher Education וב-Education Week.
