חלל הוא כלי נפלא לטיפוח מחויבות, יצירתיות ופרודוקטיביות. אבל איך בדיוק נראה החלל האופטימלי? בפרויקט מדע החלל, אנחנו מנסים לחקור, בכלים מדעיים, איך תכנון מודע יכול להפוך כל סביבת עבודה לחוויה הוליסטית.
המרחב הבין-אישי, או ממדי המרחב הפיזי שקיים בין אנשים, מספק לנו הרבה מידע לגבי הסביבות והתרבות שלנו. עם החזרה לעבודה בהתאם לכללי הריחוק החברתי, נצטרך להבין מחדש מהו מרחב אישי – בין אם מדובר בעצמנו או במרחב שלנו ביחס לאחרים.
תחום זה נקרא חקר המרחב הבין-אישי, או "תאוריית הקרבה הבין-אישית". אחד ההיבטים החשובים שלו נובע מכך שהוא אינו מילולי. אנחנו לא מסתובבים ושואלים אנשים זרים אם נוכל לעבור לידם; אנחנו מבינים משפת הגוף שלהם מה תהיה הדרך הכי טובה לנווט במרחב שלהם לפי הצורך.
כשנחזור למקום העבודה, הסביבה המשרדית תהיה מלאה בסימנים שיעזרו לנו לשמור על מרחק בטוח מהאנשים שעובדים איתנו. אבל ההמלצה על ריחוק של שני מטר היא רק אמת מידה. המרחב שיידרש כדי שכל עובד יוכל להרגיש בטוח במשרד ישתנה מאוד מאדם לאדם.
הקרבה הבין-אישית היא, באופן טבעי, אישית ולא מילולית, לכן קשה במיוחד לנהל את השהות במשרד בתקופת הקורונה. כולנו חווינו שינויים פתאומיים וקיצוניים בהרגלי הקרבה שלנו, ונצטרך לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מנהלים יחסים עם האנשים שעובדים איתנו.
מהי קרבה בין-אישית?
תאוריית הקרבה הבין-אישית הקלאסית נוצרה על ידי האנתרופולוג אדוורד ט. הול בשנות השישים. הוא סיווג ארבע דרגות של מרחק בין-אישי, או דרגות קרבה, שבהן אנחנו מתנסים:
1. מרחק ציבורי
מרחק זה (4-6 מטרים), מחייב אותנו לדבר בקול רם כדי שישמעו אותנו, וקשה יותר לשמור על קשר עין ישיר, כך שהחיבור בין שני אנשים הוא מינימלי.
2. מרחק חברתי
במרחק הזה (1.5-4 מטרים), יצירת חיבור תלויה בסימנים חזותיים וקוליים, כי אנחנו עדיין רחוקים מכדי לגעת או להרגיש חום גוף.
3. מרחק אישי
המרחק הזה (50-150 ס"מ) משמש בזמן אינטראקציות עם חברים. כאן הראייה ברורה, קשר העין חזק, והשיחה זורמת בקלות.
4. מרחק אינטימי
במרחק הזה (0-50 ס"מ), ההילה שלנו יוצאת תחושת חיבור חזקה יותר מזו שיש לסימנים חזותיים או קוליים. חום הגוף וחוש הריח תורמים לחיבור.
חקר הקרבה הבין-אישית חשוב מפני שאנחנו זקוקים לקרבה כדי ליצור קשרים ולנהל תקשורת יעילה. רבים יגידו שקרבה חיונית גם לבריאות הנפשית. כשאנחנו מנהלים את המרחק בין עצמנו לבין הזולת, אנחנו שולטים ברמת החשיפה שנוח לנו לחוות מול אדם אחר. כך, למשל, כשאנחנו מדברים עם חברים, אנחנו עשויים לעמוד קרוב אליהם, ואפילו לגעת בהם, אבל אחרי הרצאה אנחנו שומרים על מרחק ועל קשר עין עם המנחה. אם אדם זר עומד קרוב מדי אלינו, אנחנו עלולים להגיב בצורה שלילית ולתפוס זאת כחדירה למרחב האישי שלנו. אינטראקציה בין שני אנשים יכולה להפוך מציבורית לאינטימית ברדיוס של מטר וחצי – ואפשרות זאת עלולה לעורר לא מעט מתח.
שינוי פתאומי במרחב הבין-אישי
במהלך החודשים האחרונים, חל שינוי דרסטי בקרבה הבין-אישית. כולנו ערים פתאום לסטנדרט חדש של מרחב בין-אישי: הריחוק החברתי החדש שנדרש כדי להאט את התפשטות הקורונה. שני המטרים שעליהם ממליצים הגופים הרשמיים הפכו לנורמה בארה"ב והותירו את חותמם על כל פינה במרחב הציבורי, מהפארק ועד לסופרמרקט.
אנחנו התנסינו גם בבידוד גלובלי שאילץ אותנו לאמץ דפוסי קרבה חדשים – מהתקרבות רדיקלית שחוו משפחות גרעיניות, ועד להתרחקות קיצונית אצל אלה שחיים לבד. כך או כך, החוויה הייתה פרטית מאוד, ייחודית לכל אדם, וכלי התקשורת הוצפו בסיפורים על אנשים שניסו להתמודד עם הגבולות החדשים.
במקום העבודה הפיזי, אינטראקציות בין-אישיות יכולות להגביר את הפרודוקטיביות. התקשורת זורמת יותר כשנפגשים פנים-אל-פנים, ואפשר גם ליצור מערכות יחסים, שיוצרות בתורן תרבות חיובית בארגונים. קירבה פיזית מגבירה את הסיכוי ליחסי ידידות בין בני אדם – אנחנו מרגישים חיבור חזק יותר לאלה שאיתם אנחנו חולקים קרבה פיזית. למידה מתוך התבוננות באנשים בעבודה מתרחשת גם בזכות האינטראקציות האלה.
אבל בעת החזרה למקומות העבודה, ולקולגות, בתקופת הקורונה, הקרבה הבין-אישית שלנו דורשת מחשבה נוספת.
המרחב הבין-אישי במקום העבודה בתקופת הקורונה
ידוע אמנם שהקרבה הבין-אישית נקבעת באופן לא-מילולי, אבל חשוב לשאול את הקולגות אם הם מרגישים בנוח במרחב הבין-אישי שאנחנו מספקים להם. מצד שני, חשוב גם להרגיש מספיק חזקים כדי לציין מהי מידת הקרבה שדרושה לנו כדי להרגיש בנוח.
ראשי הצוותים יכולים לקיים שיחה עם כל אחד מחברי הצוות לגבי מידת הקרבה הבין-אישית שמתאימה לו. שיחה פתוחה וכנה בעניין תעזור להפיג את המתחים שכרוכים בפלישה אפשרית למרחב האישי של אדם אחר, ובפלישה של אדם אחר למרחב האישי שלנו.
הצוותים יכולים גם לגבש פתרונות יצירתיים שיעזרו לטפח שיתוף פעולה בין-אישי, תוך שמירה על קרבה נוחה. עבור חלק מהצוותים, הוספת עמדות חיטוי קרובות, והסכמה על התדירות שבה מנגבים את המשטחים אחרי השימוש, יוכלו לעזור גם הן. צוותים אחרים יבחרו אולי לשלב שעות מסוימות של קרבה ביום העבודה. שיתוף פעולה הדוק יוכל להתקיים, למשל, רק פעם ביום, בזמן ישיבת הצוות, ולאחר מכן כל חברי הצוות עובדים בנפרד עד סוף היום.
החברות המובילות בעולם צריכות לשקול באיזה אופן לנהל שיחות כאלה בקנה מידה גדול. בכל מקרה, חשוב לזכור שקרבה היא עניין אישי, ושמדיניות של חברה אחת לא תתאים בהכרח לחברות אחרות. אם כל חברה תקבע את המדיניות שלה לאחר בירור העמדות של העובדים, כל חברי הצוות ייהנו מכך, וירגישו בטוחים לבנות מחדש את צורת העבודה שלהם.
רק אם נכיר בהעדפות השונות של כל אחת ואחד בענייני קרבה, נצליח לבנות תרבות הולמת במקום העבודה. החזרה לעבודה בזמן המגפה העולמית, מחייבת אותנו להיות ערים יותר להבדלים בינינו ולנסות לבנות תרבות מכילה יותר. שילוב של שיקולי קרבה בנורמות שנהוגות בחברה ובשיטות העבודה בצוותים, יתרמו לא רק לאלה שמוטרדים מהעברה פוטנציאלית של הנגיף. מדובר בצעד חשוב בדרך להכרה בהבדלים רבים שקיימים במקומות העבודה שלנו, כדי להפוך אותם למגוונים, תוססים ופרודוקטיביים יותר.
אשלי בריאן היא אסטרטגית בכירה ב-WeWork. כחברה בצוות הטכנולוגיה והשיווק ללקוחות, היא מתמקדת בעיקר במשוב שמתקבל מהקהל ובפילוח הלקוחות, תוך מציאת קשרים בין מאפייני הקהל לבין החוויות שלו. לאשלי יש רקע באדריכלות ובאסטרטגיות מיתוג, כולל שמונה שנות ניסיון בחברות בניו יורק ובסן פרנסיסקו.
